בהתאם לפרקטיקות מחקריות עדכניות ולניסיון אמפירי מצטבר בקרב מומחי AI, מוצע מודל המבוסס על ארבעה רכיבים עיקריים, כאשר כל אחד מהם תורם להבהרת המטרה, הקשר והציפיות מהפלט:

1. הצגה עצמית והקשר תפקודי – זיהוי הסובייקט הדובר או הכותב, תוך מסגור ההקשר המקצועי, החברתי או התפקודי. שלב זה מסייע למודל להתאים את הסגנון, רמת השפה והאופי הכללי של התגובה לצרכים של המשתמש.
   (למשל: "אני מנהל פרויקטים בחברת תעשייה", "אני סטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה ארגונית")

2. הגדרת מטרה תוצאתית – ניסוח מדויק של התוצאה הרצויה תוך הימנעות ממונחים כלליים או עמומים. זהו שלב קריטי לצמצום סטייה מהתוצאה הצפויה.
   (למשל: "לנסח תקציר לפגישה שנערכה היום", "ליצור הצעה שיווקית מותאמת לגילאי 60+")

3. העדפות ניסוחיות וסגנון – פירוט דרישות תוכן וסגנון, כגון טון (רשמי, ידידותי, הדרכתי), רמת פירוט, מגבלות תחביריות או מושגיות. חלק זה מעצים את מידת השליטה של המשתמש על התוצאה.
   (למשל: "שפה נגישה לקהל לא טכנולוגי", "להתמקד רק בעובדות שנאמרו")

4. פורמט פלט רצוי – תיאור תבנית הפלט (רשימה, טבלה, פסקאות וכו'), המכוון את המודל להציג את המידע באופן תואם למטרה.
   (למשל: "כנקודות קצרות", "כטבלה עם שלוש עמודות: נושא, תיאור, סטטוס")

🔁 דוגמה אינטגרטיבית:

"אני יועץ עסקי שמכין מצגת עבור קהל שאינו טכנולוגי. צור שקף המסביר את מושג ה-prompt בשפה פשוטה וברורה, תוך הימנעות ממונחים טכניים. הפלט יופיע כרשימת נקודות המתאימה להצגה ויזואלית."

📊 טרנספורמציה של בקשות – דוגמאות ענפיות