הסיפור שלי

מהילד שראה טלוויזיה בשחור לבן
לאיש שמדבר עם GPT

אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי צבע בטלוויזיה וזה לא היה באמת צבע.
בצרפת של שנות ה- 60, הכל היה שחור לבן.
כשהגעתי לישראל בתחילת שנות ה- 70, המציאו מכשיר שנקרא "אנטי-מחיקון"
תוספת שהפכה שידורים ישנים ל"כאילו צבעוניים".
זה היה הסימן הראשון שאני זוכר:
כשמשהו חסר ,מישהו ימציא פתרון.
מברגים ומרכזניות עד לפנטיום הראשון
שירתתי כחשמלאי מכשירן בחיל האוויר, על מטוסי נשר (מירז' 5 תוצרת ישראל).
זה היה עולם של דיוקים, של חיווטים, של לחפש תקלות בלי מסך.
ואם רצית לדבר עם הבית, היית צריך שמרכזנית תואיל לחבר אותך, אחרי שסובבת מחולל טלפוני ידני.
ב- 1980 השתחררתי והתחלתי לעבוד במפעלי ים המלח.
בלילות למדתי טכנאות מכשור ובקרה במכללה הטכנולוגית בבאר שבע.
בימים עבדתי, ובלילות פתחתי את הראש.
פרויקט הגמר שלי:
הסבה של מערכת בקרת יחס פניאומטית למערכת חשמלית.
שכרתי מכונת כתיבה לשלושה חודשים, עם נייר קופי.
וזה היה רגע של גאווה:
למדתי, עשיתי, בניתי.
הלימודים שמעצבים אותך לא נגמרים
ב- 1985 התחלתי בלימודי הנדסה.
זו כבר הייתה קפיצת מדרגה: אקדמיה, מחשבים, מעבדים, קורסים שלא חלמתי ללמוד.
ב- 1988 פגשתי לראשונה מקינטוש, גיליונות אלקטרוניים, תוכנות גרפיות.
ב- 1989 סיימתי כמהנדס, וחזרתי למפעל, אבל כבר הייתי אדם אחר.
האיש שכולם שואלים אותו: "תגיד, אתה יכול לעזור לי עם המחשב?"
ב- 1992 קניתי הביתה מחשב 80286. יקר, כבד, מלא דיסקטים, אבל… שלי.
עם הזמן הפכתי לזה שכולם פונים אליו.
עדכונים, שדרוגים, פריצות, תיקונים, תוכנות, טיפים.
כשהווינדוס התחיל, הייתי שם.
Qtext, לוטוס 1-2-3, דיסקטים דחוסים, כונני  CD.
תמיד למדתי. תמיד לבד.
 
ואז – אינטל
ב- 1996 עברתי לעבוד באינטל.
שם נחשפתי ל- Windows 3.1, Access, SQL, סביבת Office.
ב- 1997 קיבלתי מחשב נייד ראשון (כבד, רותח), וגם טלפון נייד ראשון (עוד יותר רותח).

התחברתי מהבית עם מודם שצווח כמו קומקום.
באותה תקופה הסתובבתי גם עם מחשב כף יד, תחילתו של עידן הניווטים האישיים.
ב- 1999 הפכתי ל-Group Leader  של תחום ה-  Clients והובלתי פרויקט חלוקת הלפטופים באינטל קריית גת.
ב-2001 השלמתי קורס MCSE לסביבת Windows 2000
7 מבחנים, הסמכה מלאה, מהנדס מוסמך של מיקרוסופט.
הלימודים תמיד ליוו אותי, גם כשעבדתי במשרה מלאה, גם כשהייתי כבר בכיר.
ואז שיחה עם מחשב
תחילת 2023.
הרצאה בבאר שבע.
"מי פה שמע על ChatGPT?" שואל המרצה.
כמעט אף אחד לא מרים יד.
אני פותח את הטלפון וכבר באותו רגע משהו נדלק.
חקרתי, קראתי, ניסיתי.
רכשתי קורס של עדן ביבס, הצטרפתי למועדון החברים.
למדתי Make, Zapier, אוטומציות עסקיות.
הצטרפתי לקורסים נוספים, התעמקתי, התחלתי לפתח מוצרים.
באוקטובר 2024 יצאתי לחופשת הסתגלות לקראת פרישה ובחרתי לא לפרוש מהחיים.
בחרתי להעמיק בבינה מלאכותית.
והיום?
אני מלווה תהליכים בחברת ברן, מפתח ב-SLD Engineering,  וממשיך ללמוד כל יום.
אני מרצה בתחום ונהנה מכל רגע.
לא כי אני צריך כי אני רוצה.
למה אני כותב את כל זה?
כי זה לא סיפור על טכנולוגיה.
זה סיפור על לימוד מתמשך.
על סקרנות שחיה גם בגיל 30 וגם בגיל 67.
על הרצון להבין, לא לפחד, ולהתקדם כל הזמן.
והאמת, העולם לא בורח הוא מחכה שתשאל אותו שאלה.

2 מחשבות על “הסיפור שלי”

  1. Shay Cnaany

    כל הכבוד מרק. היסודיות וחקר הפרטים הקטנים היה ניכר בכל דבר בו נגעת. לימוד דברים חדשים, שפות, תהליכים ומודלים חדשים דוחה תהליכי הזדקנות ושומרים על מוח רענן ויצירתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Scroll to Top